נעים מאוד אני אורית וילקר, מתרגשת מהחשיפה ושמחה שאתם כאן.
אני בת 36, נשואה לרואי ואמא של יובל בן 12, פלג בן 8 וליבי בת 1.5
עיצוב זה תחום שאני מאוד נמשכת אליו,
מאז שאני זוכרת את עצמי, נמשכתי לבתים יפים. מגזינים של נישה, בנין ודיור, TREND ועוד היו המגזינים הכי אהובים עליי לקריאה ודפדוף ברגעי השקט והלבד שלי.
כשהיה לי את הרגעים השקטים , עם כוס הקפה ביד, הסתכלתי על תמונות של בתים יפים, קראתי מה עומד מאחורי הבחירות של המעצב המוכשר, קראתי את המילים, נפעמתי מהרעיונות והיצירתיות ופשוט נהניתי. מהבית המעוצב שמופיע בעיתון, מהסלון המזמין, המיטבח המאובזר, החדרים המפנקים, הכל!
חשבתי לעצמי, אז, כשעוד הייתי שכירה,
האם יש סיכוי שאי פעם אעסוק בעיצוב? תחום שאני כל כך אוהבת ונהנית להביט ולחקור אותו?
ימים יגידו….
כשהשתחררתי מהצבא, בת 21 כמעט, התחלתי לעבוד ברשת "עדן טבע מרקט" (רשת שנסגרה לאחרונה)
זו היתה העבודה הרצינית הראשונה שלי, עבודת אדמיניסטרציה, ניהול משרד, הנהלת חשבונות, מזכירתו הצמודה של הבעלים והמנכ"ל של הרשת. תפקיד הדורש ממני הרבה מאוד אחריות, עומס, לחץ, שעות עבודה רבות. אבל מאוד אהבתי את העבודה שלי. הייתי חשובה למנכ"ל, מחוייבת מאוד לעבודה, לויאלית ומסורה.
13 שנים עבדתי ברשת "עדן טבע מרקט". הייתי שם בעלייה שלה וגם בנפילה שלה.
וכשהרשת נפלה, פוטרנו. כל העובדים שגדלו עם הרשת הלכו הביתה.
ופה היתה נקודת המפנה.
מה לעשות עכשיו? לשלוח קורות חיים לחברות? למשרדים? למנכ"לים? להמשיך בניהול משרד?
לחזור לסוג עבודה כזה שוב? האם זה מה שאני באמת רוצה? או שדווקא לקחת את ההזדמנות שניתנה לי וללכת לעשות משהו שתמיד רציתי וחלמתי עליו?
בתמיכתו של בעלי רואי, הבנתי שאם לא אנסה לעולם לא אדע.
לקחתי קורס בהום סטיילינג , יודעת שזו תשוקתי האמיתית
הבנתי משהו, חדרי ילדים – זה החלל האהוב עליי ביותר בבית
אני רוצה לעשות לילדים שאני פוגשת את החדרים הכי נוחים בעולם!
חדר כיפי, כזה שירגיע אותם. שיעטוף אותם. בצבע, באוירה, באור.
אני רוצה שיהיה להם כיף לשחק בו, לארח חברים ובלילה… לישון עם חיוך
נכון שאני אמא, אבל כשאני מעצבת חדר לילדים שאני פוגשת אני חוזרת לילדות שלי.
רוצה ליצור חדר קסום לכל ילד וילד. חדר נוח פרקטי ויפה. הכי יפה.
כיום, זוהי פרנסתי העיקרית והיחידה.
אני מעצבת חדרי ילדים. נהנית מכל רגע! מתרגשת מכל מפגש חדש.
מוחמאת מכך שלקוח פנה אליי. דווקא אליי. כי אהב את טביעת היד שלי.
אהב את המחשבה שמאחורי הבחירות שלי.
אני כל כך מודה על הזכות שניתנה לי לשמח ילדים. הלוואי ואשמח עוד הרבה ילדים ושלעולם לא יגמר
תודה שאתם כאן, תודה שהכרנו, מוזמנים להשאר, להגיב ולהתרשם מחדרים שעיצבתי.
שלכם,
אורית